© כל הזכויות שמורות
היום כשכבר עברו 16 שנה מאז העלייה לארץ, אני עדיין שמחה וגאה להגיד מי אני ומה אני! וכן, החברים שלי הם גם דרום אמריקאים וגם ישראלים. זה משתלב מצויין וכולם מסתדרים. אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים איך יראו החיים שלי בגיל 26, בחיים לא הייתי מנחשת שבשנת 2016 אתחתן עם ישראלי צבר בעל אחד השמות הכי ישראלים שיש..
בשנתיים הראשונות סביבת החברים שלי הייתה כמעט אך ורק דוברת ספרדית. לא שרציתי את זה, אבל היה לי קל יותר להתחבר ולנהל איתם שיחה. למרות הנוחות הזאת הרגשתי שאני כועסת על עצמי- למה אני לא נענית ל"חיזורים" של החברים הישראלים? אם הם יכולים להבין אותי למה שאני לא אוכל להבין אותם? אם הם מעוניינים להיות חברים שלי למה שאענה בשלילה? וכך לאט לאט התחלתי לשלב חברים דרום אמריקאים וחברים ישראלים... והאמת שלא קרה כלום, ניתן לשלב שתי עולמות בו זמנית.
אחרי שעברתי את המכשול החברתי הראשון מבחינתי, שהיה לבדוק האם כן אוכל להיות חלק מהחברה הישראלית, הגיע השלב שהתנתקתי ממעגל החברים הדרום אמריקאים. האחים הגדולים שלי אמרו לי "הכי טוב ככה", אבל למה הכי טוב? האם אני לא יכולה לשלב הכל? הרי הישראלים לא יוכלו להבין אותי כשארצה לספר להם בדיחה מסויימת.. ובאמת התנתקתי מהם והתחברתי לישראליות שבי בכל הכוח!
אמנם הייתי רק בת עשר כשעליתי לארץ אבל הר' המתגלגלת עוד טמונה בלשוני.
בעדיפות הראשונה שלי נמצאת המוזיקה הלטינית. אני אוהבת את המאכלים הפשוטים בלי יותר מדי תבלינים, את שמחת החיים וההומור הארגנטינאי. אז האם אני אמורה להרגיש לא שייכת לחברה הישראלית שבה אני חיה? האמת, אף פעם לא הרגשתי שונה או מיוחדת. מאז ומתמיד הרגשתי שייכת לחברה הישראלית.
מה שמצריך להיות בקהילה היהודית, ללכת לבית ספר יהודי, ללכת לבית כנסת בחגים ובעצם לעשות דברים של יהודים. היום אני מרגישה שאני צריכה להוכיח או אולי להציג את המוצא שלי, לייצג את ארגנטינה, הארץ בה נולדתי. לא שיש לי בעיה עם זה, אבל תמיד עולה לי השאלה למה אותי ואת הדרום האמריקאים כן אוהבים בארץ ועדות אחרות- פחות? הרי לא עשינו משהו מיוחד כדי שיאהבו אותנו...
עם הייתי צריכה להוכיח את היהדות שלי, כלומר להראות לכולם שאני יהודיה באמת ולא סתם.
פ
שם המחברת 1 לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לורם איפסום דולור סיט אמט, ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה - לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס. להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורך.
אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.
אודות הכותבים:
"הועניב היושבב שערש שמחויט - שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק"
מאטה ארגנטינאי
מאת: אלדי רוחמן
לא סתם סל הגירה. זהו סל אשר ממשיך להתמלא עם השנים
ועם כל חוויה שלי בארץ.
לא סתם
לא סתם
זהות
ערב שירה הגירה
נובי גוד
חתונה אלדי
חתונה קלרה
דף הבית
עמוד בית
הכותבים
אודות הפרויקט
אימייל
גוגל פלוס
קלרה גבונטמחר בוגרת תואר ראשון של הוראת תקשורת וקולנוע. עוסקת בכתיבה ובימוי. חובבת צילום סטילס. ילידת הארץ, בת להורים מהגרים מברית המועצות. נשואה, מתגוררת בהרצליה.
אלדי רוחמן נולדה בארגנטינה ועשתה עלייה לפני כ-16 שנים. התגוררה עד לא מזמן בעיר אשדוד בה בילתה את רוב ילדותה. השנה היא התחתנה וסיימה את לימודיה לתואר ראשון בתקשורת, קולנוע והוראה במכללת סמינר הקיבוצים. מתעניינת בעיקר בעריכת וידאו.
חזרה לעמוד ראשי
